עוצמתה של אישה
משחר ההיסטוריה ידעה האנושות את כוחן של הנשים החזקות והמשפיעות, שהביאו לשינוי משמעותי בחיי היום יום, ויתרה מכך, עבור הנשים בחברה.
בעבר הלא רחוק, נשים סבלו מדיכוי ורדיפה, הקטנה, התעלמות מול מוסדות ציבוריים, והונחו להסתיר עצמן ולהסתתר. מאז ובזכות נשים פורצות דרך, כמו מרי וולסטונקראפט, סימון דה בובואר, וירג'יניה וולף, בל הוקס, לואיזה מיי אלקוט, נעמי וולף, מלאלה יוספאזי ועוד רבות אחרות, שהקדימו את זמנן, העלו לסדר היום את ענייני זכויות האישה ומעמד האישה בחברה, ושינו את פני ההיסטוריה לעד.
בזכות דוגמא אישית ואמונה בצדקת הדרך, גם כשהיו לבד במערכה פעלו נשים אלו לשינוי. לעיתים השינוי היה עדין ומחלחל כמו טיפות המים בסלע ולעיתים זועם וגועש שהוסיף עוד כוח למהפכה הנשית. על התמורות ומעשיהן בכתבה הבאה.
מרי וולסטונקראפט
הפמיניסטית הראשונה, בשלהי המאה ה-18. ברוח ובתקופת המהפכה הצרפתית, כאשר נושא זכויות האדם הועלה לסדר היום, מרי וולסטונקראפט רושמת את "הגנה על זכויות האישה", וזאת לא מעט בשל תסכולה על היותה אישה משכילה, שמצאה עצמה שוב ושוב במקצועות סיעודיים וטיפוליים, שכל נפשה חשקה להשתייך לחוגי ההגות והאינטלקטואל, שהיו מזוהים עם העולם הגברי.
אורך חיה של מרי, היה רחוק מלהיות נורמטיבי, את בתה הראשונה הרתה מחוץ לנישואין, בעקבות אהבה נכזבת, ניסתה להתאבד פעמיים וניצלה. היא שכנע את אחותה לעזוב את ביתה ואת בעלה לאחר הולדת בתה, מעשה שהביא לה חרפה ועוני. בנוסף, חיברה מניפסטים רבים בנושאים פמיניזם.
סימון דה בובואר
סימון חיה בתקופה בה ניתן לנשים הרישום לאוניברסיטאות. בניגוד לאביה, שהיה עורך דין, והפציר בה להמשיך בדרכו, היא סיימה את לימודי הפילוסופיה, לאחר מכן עסקה בלימוד ובהגות, ובעיקר על תודעת האדם. ספרה "המין השני", שסוקר את דיכוי הנשים לאורך השנים, הפך אותה למובילת דעה פמיניסטית בתקופתה. אחד מציצותיה המפורסמים הוא: "לא נולדת אישה, את נעשית אישה".
וירג'יניה וולף
"פמיניסטית היא אישה המספרת את האמת על חייה" (בתרגום חופשי).
ווירג'יניה וולף הייתה מהסופרות המודרניות המובילות. הרומן שכתבה, "אורלנדו", עסק בסוגיה פמיניסטית, שהקדימה את זמנה. הרומן עוקב אחר קריירת הגיבורה שהייתה בי-סקסואלית וטרנסג'נדרית, בחצר המלוכה של המלכה אליזבת'.
גם בספרה "חדר משלך" (1929), התייחסה לסוגיות נשיות הקשורות בחופש כלכלי לנשים, וזאת על מנת שיוכלו לעסוק באומנות ובדעות הקדומות המופנות כלפי נשים.
בל הוקס, ילידת שנות ה-50 של המאה ה-20, פמיניסטית, פעילה חברתית ופרופסור אפרו-אמריקאית ללימודים אפריקנים ואפרו-אמריקאים. דנה רבות בסקסיזם כלפי נשים וגזענות, המערכת הפטריארכלית של הנשים השחורות והפחתת מעמדן בחברה. מכתביה: "פמיניזם זה לכולם", אשר מתאר את האתגרים של התנועה הפמיניסטית ושאילו מטרת הפמיניזם היא לקיים עולם משוחרר מסקסיזם ולכם גם על הגברים להשתתף במהפכה.
אחת מטענותיה של הוקס הינה שתם עידן הפטריארכליות וכי הגיע הזמן לסיים את שליטת הגבריות והסקסיזם. הפמיניזם, שהיא מציגה, הוא פשוט ורב עוצמה.
לואיזה מיי אלקוט
אמריקאית ומחברת הספר "נשים קטנות". אביה ניהל בית ספר פתוח שתרם רבות להשכלתה ולתחושת האושר בילדותה.
הספר "נשים קטנות" הוא ספר אוטוביוגרפי על ילדותה. אלקוט, לקחה על עצמה את תפקיד המרסנת, ובזכות הצלחת הספר סייעה למשפחתה מבחינה כלכלית.
מילותיה הפיחו רוח בנשים לשאוף להגיע גבוה יותר ולמצות את הפוטנציאל שלהן, בתקופה, בה נשים היו בעיקר בתפקידים מסורתיים של סיעוד והוראה.
נעמי וולף
נולדה בסאן פרנסיסקו, בשנת 1962, חיברה את הספר "מיתוס היופי" בשנת 1991, אשר בו היא מעמידה לביקורת את תעשיית האופנה שמנצלת נשים על ידי יצירת סטנדרט יופי בלתי אפשרי הפוגע בביטחון העצמי של הנשים. תופעות כמו האנורקסיה והרחקת נשים מעמדות השפעה בחברה הם תוצרים של התניה שגויה, שאותה תפסו הנשים כאבסולוטית.
מציטוטיה הפמיניסטיים ניתן למצוא, "נשים שאוהבות את עצמן מפחידות, וגברים שאוהבים נשים שאוהבות את עצמן מפחידים אף יותר".
מלאלה יוספאזי
כלת פרס נובל לשלום הצעירה ביותר, שניתן בשנת 2014. יוספאזי ממוצא פקיסטני, שהעלתה לסדר היום את זכותן של נערות פקיסטניות להשכלה. בצל השתלטות הטאליבן על העמק שבו התגוררה, היא נורתה אך החלימה מפצעיה באמצעות טיפולים רפואיים. לאחר התקרית ראו בפקיסטן ביוספאזי כגיבורה לאומית.
