גברת תות – הילי צוקר
זהו סיפורה האישי של הילי צוקר(32), מחברת ספר הילדים "גברת תות". היא מתגוררת בתל אביב עם אלון והחודש הם חוגגים 7 שנים ביחד. כתיבתה של הילי החלה למעשה מאז שלמדה לכתוב ובמשך השנים עברה כל מיני גלגולים – יומן אישי, עיתון בית ספר, כתבות מגזיניות, בלוג, תוכן שיווקי, כתיבה למגירה, סיפורים, שירים או ביוגרפיות. הילי משתפת כי הקו המחבר בין כל הגלגולים הוא שהכתיבה תמיד הייתה שם איתה, כמו עוגן. מקום לכל המחשבות, הרצונות והחלומות שלה. הילי צוקר בראיון אישי, על אהבתה לכתיבה ועל ספר הילדים המקסים שחיברה, "גברת תות".
הילי, מה דחף אותך לכתוב ספר לילדים?
"אני חושבת שהחיבור שלי לעולם הילדים מאוד טבעי כי אני אוהבת לבחון דברים מהבסיס שלהם, להבין אותם ולהסתכל עליהם בעיניים פחות ביקורתיות ושיפוטיות, בדומה לדרך שבה ילדים רואים את העולם. זה נותן פתח לראייה יותר ראשונית ונקייה, ומהמקום הזה הכתיבה לילדים זורמת בחופשיות.
סיפורי ילדים אחרים שכתבתי נותרו במגירה (ולמען האמת, גם ספרים למבוגרים :)), בעיקר כי הרגשתי שהם לא טובים מספיק. במקרה של גברת תות, הדחף היה שונה".
תארי את הספר שכתבת, "גברת תות", מה הרעיון והחזון מאחוריו?
"גברת תות מייצגת בעיניי פשטות ותום שמאוד חסרים בימינו. הספר מורכב מ-12 קטעים קצרים, שהקו המחבר ביניהם הוא המסע הקטן של תות להיכרות עם הסביבה ובעיקר היכרות עם עצמה. הוא יצא לאור באפריל 2017.
החזון מאחוריו הוא החזרה למשהו מאוד אמיתי ואינטימי, שאינו שואף לשלמות או לקיצורי דרך, אלא בעיקר למסע עצמו.
אני שומעת הרבה מבוגרים אומרים בטרוניה על ילדים: "הילדים של היום רק רוצים לשחק עם הסמארטפונים", אבל ילדים סופגים את העולם שסביבם. בגלל שהכל חדש בשבילם, שום דבר הוא לא מיושן או מחוץ לאופנה. ההוכחה לכך היא שילדים עדיין מקשיבים ואוהבים את שירי הילדים שההורים שלנו גדלו עליהם.
בשבילי, תות היא משהו עם טעם של פעם. הדפים מאוד לבנים ונקיים ופחות עמוסים ממה שמקובל היום. עושר לא נמדד בעומס. האיורים נעשו בצבעי עיפרון ובעבודת יד, והאיורים לא מושלמים בכוונה תחילה. אני לא מאיירת במקצועי, וציירתי ממש עד שרעדו לי הידיים. זו תות בעיניי, כנה ולא מלוטשת. אני חושבת שקל יותר להרגיש משהו שנוצר מהלב ובעבודת ידיים, מאשר משהו מדוייק שעשוי ללא דופי".
מהיכן הגיעה ההשראה לכתיבת הספר?
"ביום שמש נעים של מאי 2016, במרחק של 12 אלף ק״מ, נולדה האחיינית שלי, שזכתה לכינוי ״תות״ עוד מהבטן. המפגשים הראשונים שלי איתה היו וירטואליים, דרך תמונות, סרטים ושיחות בסקייפ. עם עיניים גדולות וסקרניות ואף כפתור – היה לי ברור שאני מאוהבת. חשבתי על כל הדברים הראשונים שהיא חווה שם – החיוך הראשון, השכשוך הראשון באמבט, ההיכרות שלה עם עצמה ועם הסביבה – והיו לי כל כך הרבה דברים שרציתי לומר לה. רציתי שמאותו הרגע ולתמיד, היא תדע כמה היא טובה ואהובה, לא משנה מי ומה היא תהיה כשתגדל.
רכשתי כרטיס טיסה לארה״ב וחיכיתי בקוצר רוח לפגוש אותה במציאות. ככל שחלפו השבועות, היה לי ברור שאני רוצה להביא לה מתנה מיוחדת, וברגע אחד נולדה עוד גברת קטנה – ״גברת תות״. אמנם בשלב זה עדיין רק בראשי, אבל הדמות הזו פשוט הייתה שם כאילו חשבתי עליה מזמן.
את המחשבות שלי הפכתי למילים, וכעבור חודש נולד הספר הראשון שלי שהודפס. כל מילה בו נכתבה באהבה, כמתנה ממני אל תות, מילים שטומנות בחובן הסתכלות על הטוב, השובב, היפה והתמים אך מלא המשמעות, שלפעמים – כשאנחנו כבר ״ילדים גדולים״ – אנחנו נוטים לשכוח. היה לי חשוב שגם האיורים המלווים את הטקסט יגיעו ממקום אישי ואמיתי, ומהבוקר עד הלילה איירתי בצבעי עיפרון על דפים לבנים, ממש כמו פעם. הפשטות של הצבעים והמלאכה בשתי ידיים, הן חלק ממה שגברת תות מייצגת בעיניי.
הספר הודפס, נארז בעטיפה צבעונית וסרטים מתוקים, והוענק לתות כשהגעתי אליה. הקראתי לה את המילים, ולמרות העובדה שהייתה רק בת ארבעה חודשים, הרגשתי שהיא קשובה, שהרוגע שיש בקריאה מגיע אליה, ושהרגעים המתוקים האלו הם המתנה האמיתית".
תארי את תהליך הכתיבה וההוצאה לאור של הספר – איך הרגשת?
"כשחזרתי לארץ, הבנתי שזו הפעם הראשונה שהתאהבתי במשהו שכתבתי. לפני כן, רוב השירים והסיפורים שלי הלכו למגירה (או לתיקיית מחשב), אך הפעם הרגשתי אחרת. הבנתי שגברת תות מכילה את כל ההסתכלות שלי על העולם, ושיותר מכל אני רוצה לראות אותה מגיעה לעוד בתים. החלטתי להפסיק לדחות את החלום הזה, ושמגיע לגברת תות לצאת לאור.
בגלל שהיא כל כך יקרה ללבי, רציתי שהיא תגדל ביחד איתי, בקצב שלנו, בצעדים קטנטנים אחד אחרי השני. לכן החלטתי להוציא אותה לאור עצמאית. פתחתי ב׳הדסטארט׳ (אתר למימון המונים) פרויקט עם סכום הכסף הדרוש לי להדפסת הספר, ואחרי חודש אינטנסיבי של גיוס תומכים, הקמפיין גויס בהצלחה.
הרגע בו הלכתי לסניף הדואר עם שקית מלאה בספרים ארוזים, הוא הרגע בו הבנתי שחלומות לפעמים יכולים לשנות צורה. הם יכולים להתממש קצת אחרת ממה שדמיינו, אבל כשמזינים אותם באהבה ובכוונה, הם מגיעים בדיוק לאן שהם צריכים להגיע.
לפעמים אני מרגישה שגברת תות מוציאה אותי לאור, ולא ההפך. יש ביצירה הקטנה הזו משהו שמאוד ממלא אותי, שעוזר לי להתגבר על החששות מ"מה יחשבו", "האם הכתיבה טובה מספיק". אולי זה כך בגלל שבשום שלב שלה היא לא הייתה רק שלי. היא נוצרה וגדלה ביחד עם אחיינית שלי, ויצאה לאור בזכות אנשים שרצו לקחת בה חלק".
לאיזה קהל פונה הספר?
"אני חושבת שגברת תות יכולה לפנות לטווח רחב של גילאים, כי היא עוסקת בלמידה ואהבה. מפידבקים שקיבלתי מהורים, הרבה מהם הרגישו שהיא מתאימה יותר לגילאים הצעירים, פעוטות עד גיל 3.
היו הורים לבנים שקיבלו באהבה את הדמות הנשית, אך חלקם הרגישו שהספר מתאים יותר לבנות. אני חושבת שזה נהדר לשים במרכז דמות נשית ושפה בלשון נקבה, כמו שפינוקי הוא דמות זכרית ועדיין מתאים לשני המינים. היו בקשות לאדון תות, ויכול להיות שבעתיד יהיה גם אדון".
מה המסר שהיה חשוב לך להעביר הלאה דרך הספר?
"המסר החשוב ביותר בעיניי הוא הקבלה והאהבה העצמית, ששתיהן אינן תלויות בדבר. מתוך אחד הקטעים: "כמה טוב שאת – את. בדיוק כמו שאת, כך ולא אחרת".
אני חושבת שזה מסר חשוב מאין כמוהו בעולם כל כך ביקורתי, בו ילדים ואנשים נמדדים על סמך מספרים (ציונים בבית הספר, משכורת, משקל גוף ועוד). חשוב לי שילדים ירגישו שאהבה היא תמיד דבר פנימי ואין מדד חיצוני שאמור לזכות אותנו בה.
קטעים רבים עוסקים גם בהתבוננות ובהנאה מהסביבה, בין אם בבית ובין אם בגינה, כדי להעביר מסר שהעולם המגוון שאנו חיים בו הוא מרגש והוא יכול להיות משחק, אם רק רוצים".
מה את חושבת על תחום ספרות הילדים בארץ?
"אני חושבת שבשנים האחרונות משהו יפה קורה לספרות הילדים בארץ. לצד הקלאסיקות הוותיקות שכולנו גדלנו עליהן כמו ״הבית של יעל״, ״מעשה בחמישה בלונים״ או ״האריה שאהב תות״ – שכולן עדיין מככבות במדפי הספרים בבית, נוצרים ספרים חדשים שלוקחים את ספרות הילדים למקום קצת שונה, קצת מודרני והרבה יותר מגוון ופתוח. ספר כמו ״למה סבתא קוראת לי כפרה״ של ליאור בניסטי, שמגשר בחיוך על הפערים בשפה בין הילד וסבתו; או אפילו ספרות מתורגמת כמו ״הספר בלי תמונות״ של בי ג׳יי נובאק, שמזכיר שספר יכול לשמש גם לזמן איכות מצחיק ומשעשע של ההורה והילד, בלי שום מוסר השכל – הם ספרים שנשארים איתך. מעניין אותי לראות את התחום הזה מתפתח עוד, והייתי שמחה לראות שספרים כאלו מקבלים את המקום הראוי להם".
כיצד את מקדמת את נושאי השיווק והמכירות של הספר?
"יש משהו מאוד רגוע מבחינתי במסע של תות. בעבר חלמתי על רבי מכר, ספרים פרי עטי בחלונות הראווה, אבל אני לא מרגישה ככה כיום. אני פשוט רוצה שהיא תתקדם בקצב שלה, ותגיע לבתים אוהבים.
אני עובדת בעבודה מסודרת ובזמן הפנוי מנסה לקדם את הספר. רוב הקידום נעשה באמצעות פנייה לבלוגריות שכותבות על הורות, ולאחרונה יש גן ילדים שמעוניין לקנות את הספר כמתנת סוף שנה. אני מאוד מאמינה שלדבר כזה לוקח זמן לצמוח, ואני נותנת לו את הזמן. לפעמים מגיעים אליי הורים מפה לאוזן, וזו ההתרגשות הכי גדולה".
האם יש איזה שיתוף פעולה עם עסק או ארגון אחר שהיה יכול להיות מושלם עבור הפעילות השיווקית שלך?
"כיום אני עובדת עם תופרת נהדרת ומוכשרת שעיצבה בובה מקסימה של גברת תות, ובעתיד מאוד מסקרן אותי לשלב את הדמות גם בתחום הטקסטיל: בגדים או מצעים. אני מאוד אוהבת אירועים שמקדמים יוצרים מתחילים ועבודת יד, וגם אירועים של נשים יוצרות יכולים מאוד להתאים לקידום הספר".
פתגם שמנחה אותך?
""המטרה היחידה בחיים היא להיות מה שהננו, ולהיעשות למה שאנו מסוגלים להיות" – רוברט לואיס סטיבנסון.
אין דרך אחת נכונה לחיות, לכן ללכת בתלם לפעמים משמעו ללכת נגד עצמך. אני מאוד מאמינה שכל אחד נולד עם אוצר שטמון בתוכו, והמסע החשוב בחיים הוא המסע לגילוי האוצר הזה, לתת לו מקום ולהגיע איתו הכי רחוק וטוב שאפשר. בגלל זה הציטוט של הסופר רוברט לואיס סטיבנסון כל כך נוגע בי. "להיעשות למה שאנו מסוגלים להיות" זו מטרה נהדרת, והיא נכונה לא רק לגבי אנשים בוגרים. היא נכונה בעיניי גם לגבי ילדים, חיות (כשהכוונה לאפשר להן לחיות בצורה חופשית ונטולת אכזריות), טבע (לשמור עליו נקי, לכבד אותו ולזכור שהוא האוויר שאנחנו נושמים) והיא נכונה גם לגבי יצירות".
לאן תרצי להתפתח בעתיד?
"יש המון דברים שאני חושבת עליהם, כמו להרחיב את העולם של גברת תות לספרים ומוצרים נוספים, לכתוב ספרים שפונים למבוגרים, ובעתיד אפילו להקים בית ספר לכתיבה. כל אלו עדיין רחוקים ממני ומהמקום שאני נמצאת בו היום, התהליכים האלו עוד צריכים להבשיל. בינתיים, אני בעיקר רוצה לראות את תות צומחת".
תגובה אחת
איזה ראיון מעורר השראה 🙂
ספר באמת מיוחד, מומלץ בחום, אצלנו בבית הוא אהוב מאוד!