מציאת האיזון בין הורות לשימוש בסמארטפונים
אנחנו נמצאים ממש בתחילתו של סגר בן שלושה שבועות, ואף אחד לא יודע כמה זמן הוא באמת ימשך.
בימים האחרונים השימוש בטלפון והגלילה הבלתי נגמרת באפליקציות הביאה אותי להרגשת בחילה מעצמי.
בהמלצתה של חברה טובה, החלטתי לצפות בסרט שמשודר לאחרונה בנטפליקס שעוסק בדיוק בנושא הזה, שנקרא בשם "The social dilemma". הדילמה שעליה מדברים בסרט היא שהרשתות החברתיות הכניסו הרבה דברים טובים לחיינו, אך יחד עם זאת, גורמות לכאוס עולמי. מעמדו של השלטון הדמוקרטי מתערער, אחוז הנערות והנערים שנכנס לדיכאון ומתאבד עלה במאות אחוזים מאז 2006, בעלי אינטרסים ברחבי העולם מפיצים שקרים ואף אחד לא יודע מה היא האמת באמת.
האלגוריתמים ברשתות החברתיות תוכנתו באופן שיגרום, לנו המשתמשים, להשתמש כמה שיותר ברשתות החברתיות, וכל זה על מנת שבעלי הרשתות החברתיות יגדילו את ההכנסות שלהם מידי שנה – אבל מי מפקח עליהם? מי דואג לכך שהרצון שלהם להרוויח כסף לא פוגע בבריאות המשתמשים של הרשתות החברתיות, אנחנו הציבור.
הצפייה בסרט גמרה לי להיכנס מיד לטלפון שלי ולבדוק כמה שעות אני משתמשת בו לאורך היום. בדקתי ונכנסתי להלם, בממוצע 4-5 שעות ביום והיה יום אחד שאפילו השתמשתי בו כ-7 וחצי שעות ביום אחד!
לא יאומן, אף על פי שהעיסוק שלי הוא שיווק באינטרנט, עדיין כמות כזאת של שעות בטלפון היא מטורפת והיא מסבירה בדיוק את תחושת הגועל שאני מרגישה כל פעם שאני פותחת את הטלפון שלי.
אבל איפה נוצר הגבול בין שימוש יתר ובין שימוש ריאלי בטלפון? הרי הטכנולוגיה לא הולכת להיעלם, היא כאן כדי להישאר.
כיום אני אמא לשני בנים, ואני מרגישה לפעמים שזה בא על חשבון הילדים.
כל הזמן מדברים על כך שהילדים שלנו כל הזמן בטלפונים ובטאבלטים. אבל מה איתנו ההורים?
לא מדברים על זה הרבה אבל אנחנו הדור הראשון של ההורים שמשתמשים בסמארטפונים, חלקינו מכורים (אני מודה שאני מכורה), וצריכים להתמודד עם מציאת הגבול הדק בין השימוש בטלפונים שלנו, בין אם זה לצרכי עבודה או לפנאי, לבין הזמן שאנחנו מפנים לילדים שלנו.
היום בבוקר פשוט נפל לי האסימון.
אישי ואני כל הזמן מתבדחים ומתלוננים על מה נעשה עם הילדים כל הסגר הזה שנפל עלינו, הילדים כל הזמן מציקים לנו.
אבל למה הם מציקים לנו?
כי אנחנו כל הזמן בטלפון! והם רוצים לקבל את היחס שלנו אך אנחנו פשוט לא מסוגלים להתנתק מהניידים שלנו וכך זה חוזר חלילה, הילדים נמצאים במלחמה על תשומת הלב שלנו עם הסמארטפונים.
כמה פעמים קרה לכם שהילד שלכם נחבל או עצרתם אותו רגע לפני אסון כי לא יכלתם להתנתק מהטלפון שלכם.
כל עוד הילדים קטנים, אפשר לעצור אותם אבל מה יהיה כשהילדים שלנו יגדלו ויהיו בני נוער, אי אפשר יהיה לעצור אותם.
הילדים שלנו הם החקיינים הכי טובים שלנו. אנחנו יכולים להאשים רק את עצמינו בשעות הרבות שהילדים נמצאים מול המסכים, אנחנו מתנהגים באותה צורה.
אז היום החלטתי שאני עושה שינוי, לפחות מנסה, ומורידה את כמות הזמן שבו אני משתמשת בנייד שלי ומפנה יותר זמן לבנים שלי!
אני אשתמש בטלפון שלי רק כשאני באמת צריכה אותו, דיי לכל הגלילות הבלתי נפסקות בנייד כדי להפיג את השיעמום. אני כותבת את זה וקצת מגכחת, כי בתור מישהי שעובדת בתחום הבלוגים והקידום באינטרנט, אני יודעת שזה יהיה ממש מאתגר.
אבל אם אצליח, הילדים שלי יהנו מאמא נוכחת יותר, ואולי אפילו אגלה דברים נוספים שאהבתי לעשות פעם בזמני הפנוי, לפני שהמציאו את הסמארטפונים.
מה אתכם?
